בהיותי בן 8 התחפשתי למהאטמה גנדי, שנולד 90 שנים פחות יום אחד לפני, הוא היה עבורי דמות מופת, ככל שיכולתי להכיל ולהבין. דמיינתי את כדור הארץ, כעוגה, בהבנה, שבמידה והאדם התבוני לא יגביל את תאבונו, כדור הארץ (העוגה) לא יאפשר את המשך קיומו של האדם. לקחתי על עצמי מחויבות לפעול לתקן את העיוות. בגיל 11, הגדרתי לעצמי את המקצוע הנדרש – "אקולוג", ובשנת 1982 אוניברסיטת בן-גוריון, נרתמה לאתגר "ההכשרה האקדמית". בשנת 1987 התמחיתי בטיפול בפסולת. ב-1989 הייתי שותף להובלת המשרד לאיכות ("הגנת" היום) הסביבה, לקידום הטיפול בפסולת בישראל. הרגשתי על גג העולם. על מנת לחוש את אפסות האדם, עליתי לקצה המעשנה בתחנת הכוח "מאור דוד" ("אורות רבין"), שם הגעתי להכרה (בגיל 30), שנותרו לאדם כמה עשרות דורות (בתסריט האופטימי) על פני כדור הארץ. ביצעתי חישוב מסלול מחדש ועדכנתי לעצמי את האתגר, לשנות את "תרבות הצריכה".
חברת שחף תכנון סביבתי, הוקמה על ידי (1995) ככלי, ליישום הייעוד שלי. אני נחוש לעשות הכל, בידיעה, שכאשר שלושת ילדי - נעמה, יותם וטליה, יפזרו את אפר קיומי הפיזי על פני הים, הם ידעו שעשיתי ככל יכולתי למימוש השינוי.